השיאצו הוא שיטת טיפול במגע המגיעה מיפאן, תצורתה הנוכחית היא מתחילת המאה ה-20 אך המקורות שלה עתיקים יותר ומובילים לשיטות המגע שהיו נפוצות בסין העתיקה.
אופי הטיפול בשיאצו מתואר בקלאסיקות כמגע "של אמא" – מנחם, מחזק ומבריא.
השיאצו מאופיין במגע ממוקד, עמוק ובשימוש במתיחות. הוא מבוסס על המיפוי המרידיאני של הרפואה הסינית ומשלב עבודה עם נשימה ודימיון מודרך.
טוקוג'ירו נמיקושי (אבי השיאצו המודרני) אמר :
מחקרים על טיפול במגע מראים שבזמן הטיפול הגוף מפריש הורמון שנקרא פיטוצין וידוע כמעורר תחושת חמלה, אהבה וריפוי. הטיפול הנכון בשיאצו משלב כל אלו עם הידע העתיק של הרפואה הסינית.
כוחו של השיאצו הוא בכך שהוא מביא את המטופל למקום בו מתאפשר הריפוי הטבעי.
השיאצו הוא שפה, הוא דרך לתקשר - דרך להקשיב לאדם שמולך ולאפשר לו למצוא את הנתיב חזרה לבריאות.
• הטיפול בשיאצו מבוצע בלבוש מלא, ע"ג מזרן מיוחד או ע"ג מיטת טיפולים
שיאצו היה קיים מאז ומעולם.
תמיד היה מגע האימהי התרופה הטובה ביותר.
האינסטינקט הטבעי של אחיזה של המקום הכואב לנו, קיים אצל כל אדם מרגע היוולדו.
כשילדים קטנים נופלים ונחבלים הם מיד אוחזים במקום הכואב ורצים אל אמא שתחבק אותם,
החיבוק המנחם של האמא מחליף את הצורך לאחוז ולשמור על המקום הכואב.
(אנדו, טאו שיאצו, רפואת החיים של המאה ה 21, ספריית מעריב, 1997)
• התמונה באדיבות שרון חסיד